tag:blogger.com,1999:blog-24891368151124895712012-01-02T17:20:17.948+02:00הסלון הספרותי הוא בלוג קבוצתי של סטודנטים לעיצוב גרפי בשנה שניה בשנקר. כאן אנחנו מתכוונים להביע את דעתינו על מגוון נושאים, להעביר ביקורת על עבודות, לפרסם ניסיונות וכישלונות וסתם לחלוק דברים מגניבים.רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.comBlogger171100tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-23533824408292728462010-02-01T17:39:00.003+02:002010-02-05T18:01:05.836+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">לפעמים יש לי הרגשה שיותר מידי מהעיצוב שאני רואה, מעוצב עבור מעצבים ולא עבור אנשים "רגילים". אז יכול להיות שזה בגלל שאני באקדמיה לעיצוב, אבל לפעמים יש לי הרגשה שהרבה יותר מדי מתשומת הלב היא על ה"דיטיילים" היפים ולא על הסיפור.<br />אני מת על טיפוגרפיה, ככה שאני האחרון שיכול להגיד שזה לא חשוב לעשות טיפוגרפיה טובה, ולנסות לעשות היררכיות מעניינות ואיפיונים יפים, אבל אני מרגיש שיותר מדי מעצבים מתרגשים יותר מהערות שוליים יפות מאשר על עבודה עם נושא מעניין. הרבה מהביקורות שאנחנו מתעסקים בה היא על משקל הדף, הפונט והריווחים, כשדברים הרבה הרבה יותר קיריטיים בעבודה הם בעיתיים - העבודה לא מעניינת.<br />אז נכון שבאנו ללמוד לעצב, ובין השאר כמובן שחשוב מאד לבחור נכון נייר/פונט וכו', אבל לטעמי האישי, גם את הטיפוגרפיה היפה ביותר בעולם אף אחד לא יקרא אם לא מעניין אותו מה שכתוב שם.<br /><br />מישהו אמר לי פעם שדקל אמר "תראה, לרוב הסטודנטים אין מה להגיד, אז אנחנו ממליצים להם לעשות פרוייקטים על המשפחה שלהם". אולי הפתרון הוא לעשות קורסים שמלמדים לגבש דעה, או אמירה. בבלוג של דיוויד איירי, הוא מעלה את השאלה <a href="http://www.davidairey.com/graphic-design-schools/">מה חסר בביתי הספר לעיצוב</a>, ואחד הקוראים מציעה שהשנה הראשונה בביתי ספר לעיצוב תוקדש ללימודים כללים (היסטוריה, ספרות, כלכלה, פילוסופיה), שיעזרו לגבש דעה על העולם בו הם חיים.<br />אני לא יודע אם זה הפתרון, אבל ברור שישנה בעיה.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-2353382440829272846?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-34028272946035923322009-12-29T13:58:00.004+02:002009-12-29T14:34:25.010+02:00השבוע חשפו במשרד שאני עובד בו, מקאן אריקסון, את התדמית החדשה שלהם, והעלו סוף סוף <a href="http://www.mccann.co.il/">אתר</a>, כחלק מתהליך של שינוי/התחדשות שהמשרד עובר בשנה האחרונה.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">היות וזה מהלך רי-ברנדינג די גדול, חשבתי שזה יהיה מעניין לכתוב על זה גם מנקודת המבט של מעצב, וגם כמי שהוא בתור עובד בחברה - צרכן של התדמית הזו.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/Sznv3WKHbKI/AAAAAAAAADc/Cf5216tjoyc/s1600-h/mccann+logo.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 178px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/Sznv3WKHbKI/AAAAAAAAADc/Cf5216tjoyc/s400/mccann+logo.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420627360636955810" border="0" /></a><span style="font-weight: bold;">המותג החדש</span><br />בהמשך ל<a href="http://salon-sifruti.blogspot.com/2009/10/blog-post_24.html">פוסט</a> שהופיע כאן על ההבדל בין מיתוג מחדש לסתם מתיחת פנים ולוגו חדש, נראה כאילו במקאן מתייחסים ברצינות ל"מהפך" שהם מנסים לעשות ולא רק להחליף לוגו. התדמית הגרפית שהושקה השבוע היא רק קצה הקרחון של השינוי המבני והתפיסתי שמנסים לעשות במקאן. אין ספק שהחבר'ה שיושבים גבוהה לקחו את <a href="http://sethgodin.typepad.com/">סת' גודין</a> ברצינות, והבינו שפרסומות בטלוויזיה ושלטי חוצות זה כבר לא מה שהיה פעם, אי אפשר יותר לדחוף לאנשים מוצרים באופן אגרסיבי, והדבר החשוב באמת הוא לספר סיפור שלאנשים אכפת ממנו. במקאן סיכמו את התפיסה החדשה במשפט: Big Brand Conversation, שמשמעו, זה שווה משהו רק אם זה מעניין אנשים לדבר על זה, ולא סתם לדבר על "ואוו איזה מגניבה הפרסומת" אלה לדבר כי אכפת להם מהנושא או המוצר.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SznxlYTY4kI/AAAAAAAAADk/r5EG1Xjw8HQ/s1600-h/Desktop_0002.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 267px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SznxlYTY4kI/AAAAAAAAADk/r5EG1Xjw8HQ/s400/Desktop_0002.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5420629250998329922" border="0" /></a><br /><span style="font-weight: bold;">העיצוב</span><br />העיצוב של התדמית החדשה נעשה ע"י <a href="http://www.blue-goo.com/">Blue-Goo</a> עד כמה שאני יודע, שהוא סטודיו די מגניב סך הכל. זו התדמית הראשונה שאני רואה שהם עשו, ועדיין קשה לי להגיד אם אני אוהב את זה או לא. מצד אחד, הלוגו מנסה מאד להיות מודרני ומגניב, וגם מתקשר את הדבר שמקאן רצו להגיד - אנחנו לא רק דבר אחד. אנחנו יכולים להשתנות לכל דבר (דבר שעובד טוב עם האנימציות שבלו-גו עשו להם). אבל מצד שני, אני מרגיש שכל הדבר הזה קצת מתאמץ יותר מידי להיות מגניב ומודרני, וקצת מזכיר יותר מידי לוגו לחנות צעצועים במקום למשרד שהחוזק שלו הוא חשיבה אסטרטגית. בנוסף, הוא מאד בסגנון הדברים שבלו-גו עושים - תלת מימדי ונשען הרבה על אנימציה. לא שזה רע, אבל אולי היה שווה לקחת את זה למשרד שמתמחה רק במיתוג. כל התדמית כולה מורכבת מאלמנטים תלת מימדיים שבונים אובייקטים שונים וגם טיפוגרפיות לכותרות. הטיפוגרפיה הרצה, אם כבר מדברים על זה, היא הנקודה החלשה של כל התדמית הזו. גם באתר וגם בשאר האלמנטים שראיתי (ספר, פלייסמטנט ושילוטים למינהם), הטיפוגרפיה לא נראית מטופלת ובכלל נראה כאילו זה הדבר האחרון שהם עשו, בחרו סוג של פונט שנראה דיפולט לגמרי ושמו אותו כמו שהוא.<br />מה שכן, כשנכנסים לבניין ורואים את התדמית פרוסה על כל כך הרבה אלמנטים, אין ספק שזה עובד ומרשים.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">החוויה </span><br />התדמית החדשה נפרסה בבניין החדש בצורה כל כך טוטאלית שאין אפשרות אפילו ללכת לשירותים (שגם מותגו עם לוגו PookTube) בלי להתקל בלפחות 15 אפליקציות של התדמית. כל עובד קיבל על השולחן "ערכה" שכללה פלייסמנט/פוסטר עם ערכי וחזון התדמית החדשה, וקופסא שמכילה ספר, כרטיסי ביקור ושוקולדים, כולם ממותגים. הדסקטופ של כל המחשבים, ושומר המסך שונו גם הם - כולם לתדמית החדשה.<br />זו פעם ראשונה שאני בתור צרכן חווה תדמית בצורה כל כך טוטאלית ואני חייב להגיד שיש בזה משהו טיפה פאשיסטי. אני בוחר את מילותי בקפידה, כי אצלנו במשרד <a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3461304,00.html">מפטרים אנשים</a> אם הבלוג שלהם כתוב לא כראוי, אני לא אומר שהתדמית של מקאן פאשיסטית, אני רק אומר שיש במיתוג טוטאלי משהו פאשיסטי. אין ספק שהעובדה שחילקו לכל עובד כרטיסי ביקור של המשרד (גם אם הוא בורג קטנטן כמוני), בהחלט תורמת להרגשה של העובדים שהם חלק ממשהו גדול ועוצמתי. מעניין בתור מעצב לראות איך לדברים שאנחנו עושים יש מימד מאד עצמתי כשהם עשויים ברוחב כזה, ואיך הם יוצרים סוג של מציאות.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-3402827294603592332?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-40227459687204734672009-12-12T16:44:00.002+02:002009-12-12T16:59:21.793+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">לצערי אני נתקל יותר מדי בתופעה של אנשים שמבקשים ממני ביקורת אבל בעצם לא רצו לשמוע ביקורת אמיתית. אפילו גרוע מזה, קרה לי כמה פעמים שביקשו ממני לפני השיעור לא להעביר ביקורת על עבודה ספציפית.<br /><br />אז מי בכלל רוצה ביקורת?<br /><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Paul_Arden">פול ארדן</a>, אמר ב<a href="http://www.amazon.com/Its-Not-How-Good-Want/dp/0714843377">ספר הממולץ</a> שלו "אל תחפש תשבחות, חפש ביקורת".<br />כל אחד יכול לקבל מילה טובה על העבודה שלו, אם הוא יראה את זה לאנשים הנכונים, והרבה פעמים אנחנו מתפתים להראות את העבודה לאנשים האלה (לפעמים אנחנו אפילו מגיעים עד לאמא!) כדי לקבל טפיחה קטנה לאגו, במיוחד אחרי שעבדנו כל כך קשה.<br /><br />אז מה רע בזה?<br />זה רע כי ככה אנחנו לא מתקדמים. עבודה יכולה להגיע למקום טוב יותר רק אם נבין מה לא עובד בה. אני באופן אישי באתי לבית ספר כי רק שם יכולתי לקבל ביקורת. יכלתי ללמוד טיפוגרפיה שוויצרית מספרים, פוטושופ באינטרנט וכן האלה, אבל הדבר שלא יכלתי לעשות בעצמי הוא לתת לעצמי ביקורת.<br /><br />לכן בפעם הבאה שאתם מראים עבודה אל תשאלו "אתה אוהב?" (שאלה שמאד מכווינה לתשובה "כן! בטח!"), אלה "מה לא עובד בעבודה הזו?" (שאלה עלולה להכווין לתשובה שתקדם אתכם).<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-4022745968720473467?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-91505580135718640892009-12-07T08:22:00.003+02:002009-12-07T08:42:44.854+02:00השבוע קראתי את הספר על המעצב הישראלי מיכאל גורדון (ספר מומולץ דרך אגב, אין הרבה ספרים מעניינים על עיצוב גרפי בעברית), וצוטט בו מעצב אחר שלא הכרתי - <a href="http://www.brucemaudesign.com/">ברוס מאו</a>.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">מאו הוא מעצב קנדי שהצליח לעשות מה שהוא לדעתי פנטזיה של הרבה מעצבים גרפים: לזנוח את המילה גרפי ולהיות מעצב של הכל. מעיצוב טקסטיל וחללים להוצאת ספרים משלו ועבודה משותפת עם האדריכל פרנק גרי.<br /><br />ב<a href="http://www.brucemaudesign.com/">אתר שלו</a>, ששווה ביקור, הוא נותן את המניפסט שלו שהוא סוג של טיפים/מנטרות/דברים שהוא למד בדרך והחלטתי לתרגם כמה מהם (אני עצלן מדי כדי לתרגם את כל ה-43), לטובת קוראי העברית.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SxyjnqfoxNI/AAAAAAAAADU/AOwBB-kXC0E/s1600-h/BruceMau460.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 261px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SxyjnqfoxNI/AAAAAAAAADU/AOwBB-kXC0E/s400/BruceMau460.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5412380754009703634" border="0" /></a><br /><ul><li><span style="font-weight: bold;">שכח מעבודה טובה</span> - "טוב" היא מידה ידועה. "טוב" זה מה שאנחנו מסכימים עליו. צמיחה לאו דווקא מגיעה מדברים טובים. צמיחה מגיע מחקירה של מקומות לא מוכרים שלא תמיד יניבו תוצאות לפרוייקט. כל עוד תצמד ל"טוב" לא תצמח.</li><li><span style="font-weight: bold;">תפוס את הטעויות</span> - התשובה הלא נכונה היא התשובה הנכונה לשאלה אחרת. אסוף תשבות שגויות כחלק מהתהליך. שאל שאלות שונות.</li><li><span style="font-weight: bold;">אל תהיה מגניב</span> - מגניב זה להיות קונפורמיסט לבוש בשחור. שחרר את עצמך ממגבלות כאלה.</li><li><span style="font-weight: bold;">שתף פעולה</span> - המרחב בין אנשים מלא בקונפליקטים, חיכוך, קושי, התרוממות רוח והנאה, ובעל פוטנציאל קראטיבי ענק.</li><li><span style="font-weight: bold;">תמנע מתוכנות</span> - הבעיה בתוכנות, היא שיש אותן לכולם.</li><li>תעמוד על הכתפיים של מישהו - אפשר להגיע רחוק יותר כשמתבססים על ההשיגים של אלו שבאו לפניך. והנוף הרבה יותר טוב.</li><li><span style="font-weight: bold;">תחשוב עם הראש</span> - שכח מטכנולוגיה. מקוריות היא חופשית מאמצאי מסויים.</li><li><span style="font-weight: bold;">טייל </span>- העולם הרבה יותר גדול ממה שיש בטלויזיה או באינטרנט או כל הסביבה הדינאמית/אלקטרונית שאנחנו חיים בה.</li><li><span style="font-weight: bold;">תעבוד על המטפורה</span> - לכל אובייקט יש את הפוטנציאל לייצג יותר ממה שהוא נראה. עבוד על מה הוא מייצג.<br /></li></ul></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-9150558013571864089?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-81582198062060391502009-11-26T17:03:00.011+02:002009-11-26T17:31:57.919+02:00השבוע נתקלתי במושג המבלבל "טעם טוב". אחת המרצות שמלמדות אותי (השם המלא שמור במערכת), שללא ספק יש לה טעם טוב, מנסה לכפות את הטעם הטוב שלה עם כל הסטודנטים, או לכל היותר "ללמד אתכם מה זה טעם טוב".<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />אז מה זה טעם טוב?<br />לדעתה של אותה מרצה "טעם טוב" הוא ככול הנראה טיפוגרפיה שוויצרית, דברים עדינים, מינימליסטים, שחור לבן, הלווטיקה וכו'. עכשיו, אין לי ויכוח שטיפוגרפיה שוויצרית היא דבר נהדר ויפה, אני רק טוען שזה לא תמיד מה שהפרוייקט צריך.<br />אני חושב שזה היה <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/David_Carson_%28graphic_designer%29">דיוויד קארסון </a>שאמר שעיצוב צריך להיות מתאים לסיטואציה (appropriate) והוא כנראה צדק. יכול להיות שאותה מרצה הייתה מסתכלת על <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Ray_Gun_%28magazine%29">ריי-גאן</a> ואומרת שזה מכוער, מזעזע, לא קריא וכו', ואולי היא הייתה צודקת, אבל הנקודה היא, שלאותו מגזין, עם אותם תכנים, לאותו קהל יעד, זה היה בול במקום.<br /><br /><div style="text-align: center;"><img src="file:///Users/admin/Desktop/47_id4.jpg" alt="" /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/Sw6eHTUqBfI/AAAAAAAAADE/8q0B88zdrNQ/s1600/47_id4.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 360px; height: 400px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/Sw6eHTUqBfI/AAAAAAAAADE/8q0B88zdrNQ/s400/47_id4.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5408434050801731058" border="0" /></a><span style="font-size:85%;">טעם טוב</span><br /><br /></div><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/Sw6eR0JfufI/AAAAAAAAADM/uPYxgKZ52ZM/s1600/raygun4.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 336px; height: 400px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/Sw6eR0JfufI/AAAAAAAAADM/uPYxgKZ52ZM/s400/raygun4.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5408434231411980786" border="0" /></a><span style="font-size:85%;">טעם טוב אחר</span><br /></div><br />נשווה עיצוב רגע ללבוש.<br />נניח שאני בן אדם עם טעם מעולה בבגדים: אני לובש חליפות ארמני, נעלים איטלקיות ושאר דברים שהם "טעם טוב". האם אני אלבש את חליפת הארמני שלי כשאני הולך למסיבת דראם-אנד-בייס ? כנראה שלא. למה? כי זה לא מתאים.<br />אני לא מתלבש לחתונה כמו שאני מתלבש למשרד, ואני לא מתלבש למשרד כמו שאני מתלבש כשאני הולך למסיבות (טוב אני במקרה כן, כי יש לי רק ג'ינס וטישרטים, אבל אתם מבינים את הנקודה).<br />ולכן, אם נחזור לנושא העיצוב, אין שום סיבה שאני אעצב פרוייקט כמו לחתונה, אם הפרוייקט הוא מסיבת דראם-אנד-בייס.<br /><br />עם זאת, אני אסייג ואגיד שכמובן שיש דבר שהוא "טוב טעם", כלומר, גם כשאתה הולך למסיבה אין צורך להראות כמו הומלס, ואפשר להתלבש טוב לכל סיטואציה.<br /><br />לסיכום,<br />אם אתה מעצב שיש לו רק "טעם טוב" אחד, אתה ככל הנראה תעצב רק סוג אחד של דברים, שבהם הטעם הזה תופס. לי לא בא להיות מעצב של דבר אחד.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-8158219806206039150?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-36834124911633695252009-10-29T18:23:00.006+02:002009-10-29T18:35:22.185+02:00היום היה לי שיעור לוגו שבו אחת הבעיות העיקריות הייתה שהרבה מאד מהלוגואים לא היו ברורים. כלומר, אנשים עיצבו לוגואים אבל לא היה ברור למה הם השתמשו בצורה מסויימת, צבע מסויים או בעיקר, מה הם בכלל ניסו להגיד.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />ממש בלי קשר, ביזבזתי את זמני עכשיו באתר <a href="http://www.graphic-exchange.com/">Graphic-Exchange</a> (מי שלא מכיר, זה בדיוק הזמן, לא סתם בלוג עם עיצוב טוב אלה דברים ממש מדהימים), ותחת קטגוריית המיתוג, הרבה מאד מהלוגואים באו עם סוג של פריים הסבר.<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SunDIDHV1kI/AAAAAAAAACc/eiiNKlsoukY/s1600-h/553311245084308.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 280px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SunDIDHV1kI/AAAAAAAAACc/eiiNKlsoukY/s400/553311245084308.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5398060171422717506" border="0" /></a><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SunDMeSPj5I/AAAAAAAAACk/bLmXxbp3EbU/s1600-h/553311245095925.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 280px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SunDMeSPj5I/AAAAAAAAACk/bLmXxbp3EbU/s400/553311245095925.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5398060247435677586" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SunDSBwrOkI/AAAAAAAAACs/eSCRMaF8nss/s1600-h/18525929244a3ff1c3a08c2.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 375px; height: 400px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SunDSBwrOkI/AAAAAAAAACs/eSCRMaF8nss/s400/18525929244a3ff1c3a08c2.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5398060342857906754" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SunDVw0M-hI/AAAAAAAAAC0/sqs5P_pNeuM/s1600-h/15092144094a4096a3b580d.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 392px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SunDVw0M-hI/AAAAAAAAAC0/sqs5P_pNeuM/s400/15092144094a4096a3b580d.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5398060407028775442" border="0" /></a>כמה מעולה !<br />אפשר להתווכח אם הלוגו מעוצב טוב או לא, אבל אין שום ויכוח על למה הלוגו מעוצב כמו שהוא מעוצב. וכלקוח, כשאני מבין את העיצוב, אני גם מרגיש חכם יותר, וגם הרבה יותר קל לי לקנות את הרעיון.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-3683412491163369525?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-60298393977991848402009-10-24T19:41:00.004+02:002009-10-24T19:58:32.769+02:00בעקבות מטלה שקיבלתי בקורס לעשות עיצוב מחדש ללוגו מוכר ואהוב, יצא לי לחפור הרבה השבוע בנושא הפופולרי ה"רי-ברנגיד".<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">המקור הגדול ביותר לרי-ברנדינג באינטרנט הוא כמובן הבלוג <a href="http://www.underconsideration.com/brandnew/">Brand New</a> (מבית היוצר של <a href="http://www.underconsideration.com/">Undercinsideration</a> שגם הוא שווה בדיקה). בבלוג מובאים לוגואים של חברות אשר שיפצו את הלוגו או מיתגו את עצמן מחדש, עם ביקורות (לעיתים נוקבות ומשעשעות) על הלוגו החדש.<br /><br />מה שגיליתי השבוע שלא הכרתי, הוא שישנו בלוג עברי העוסק באותו נושא ומנתח לוגואים ישראלים.<br /><a href="http://www.samlil.co.il/">סמליל - ברנדינג בעברית</a>, הוא בלוג בעל אותו עיקרון והוא מביא תוכן לא רע בכלל. ריספקט ל<a href="http://www.kitsh.co.il/">אורן פייט</a> שמתחזק אותו.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SuM-bTYwqDI/AAAAAAAAACU/vuKjPVm82LE/s1600-h/samlil.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 301px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SuM-bTYwqDI/AAAAAAAAACU/vuKjPVm82LE/s400/samlil.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5396225417301502002" border="0" /></a><br />בהמשך לאותו נושא, הגעתי ל<a href="http://www.articles.co.il/article/14093/%D7%9E%D7%94%20%D7%91%D7%99%D7%9F%20%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%92,%20%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%92%20%D7%9E%D7%97%D7%93%D7%A9%20%D7%95%D7%A1%D7%AA%D7%9D%20%D7%A2%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%91">מאמר מעניין</a> (עברית, גינגי פרידמן), שטוען שהרבה משרדי העיצוב/מיתוג מוכרים מה שהם קוראים לו "מיתוג מחדש" במלא כסף, אבל בעצם מספקים רק עידכון ללוגו ולשפה העיצובית כשהם מפספסים את הקטע שהוא יצירת המותג: האסטרטגיה, יצירת הערכים והאישיות של המותג. הוא מביא דוגמאות למיתוג מחדש שכן עבד (החיפושית של פוסלקווגן, או נעלי פומה) ולכאלה שלא היו באמת מיתוג מחדש (בנק לאומי והפועלים).<br />שווה קריאה (זה גם לא כזה ארוך יא עצלנים).<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-6029839397799184840?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-42086715142001015012009-10-22T09:20:00.002+02:002009-10-22T09:27:00.676+02:00עוד אחד מאותם אתרים מסוכנים שאתה נקלע אליהם ומבזבז הרבה יותר מידי זמן, <a href="http://www.typographyserved.com/">Typography Served</a> הוא אתר שמאגד עבודות טיפוגרפיות אקספרמנטליות או סתם מגניבות מאד. וכאילו כדי לחזק את הטענה מהפוסט הקודם, כל העבודות מאתר הם מתוך פרוטפוליואים של אנשים מ-<a href="http://www.behance.net">Behance</a>.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">האתר הוא חלק רשת אתרי "Served" שכוללים גם עיצוב תעשייתי, אופנה, מושן וצילום. וגם הם נראים טוב מאד.<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://www.typographyserved.com"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 238px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SuAJAWA_R4I/AAAAAAAAACM/UwAT3t7tFpM/s400/typography+served.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395322255104231298" border="0" /></a><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-4208671514200101501?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-16186522953869184362009-10-16T10:54:00.003+02:002009-10-16T11:39:31.743+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">אחרי חופשת קיץ נהדרת בת 4 חודשים, הסלון הספרותי חוזר ובגדול!<br />והפעם בפוסט שכולנו חיכינו לו - <span style="font-weight: bold;">כל מעצב צריך אתר (והדרכים הקלות לעשות אחד כזה)</span><br /><br />אני לא חושב שאני צריך להסביר יתר על המידה את החשיבות של אתר עבור מעצבים בימינו, אבל רק עבור אלו שעדין לא משוכנעים - עברו להם הימים שבהם הלכתם לחפש עבודות עם תיק עבודות ביד, או ששלחתם רק קורות חיים. היום, גם אם כן תדרשו להביא את תיק העבודות לראיון, הסבירות שתזומנו לראיון בלי שכבר הראתם עבודות שלכם היא נמוכה. אז נכון, אתם יכולים לצרף תמונות למייל, או לעשות קורות חיים מעוצבים עם עבודות בפי.די.אף, אבל לכל אלה הרבה חסרונות על אתר פשוט ונוח שיכול להראות את העבודות שלכם.<br /><span style="font-weight: bold;">למה?</span><br />כי אתר לא צריך להוריד (כמו קובץ כבד עם תמונות), אפשר להכנס ללינק ולטעון רק את הפרוייקטים שמעניינים, אתר אפשר לשתף עם אנשים אחרים ויותר מזה - לשלוח להם לינק לפרוייקט מעניין.<br />אתר קיים וניתן לעדכן כל הזמן די בפשטות מה שיספק לכם פרוטפוליו עדכני כל הזמן (אני שומע כל הזמן מאנשים - זה התיק עבודות שלי, אבל כל העבודות נורא ישנות אז אל תשים לב).<br />והכי חשוב - אתר יכול לעבוד עבורכם גם כשאתם לא מחפשים. הוא שם וכולם יכולים להגיע אליו, בכל זמן ולספר עליו לעוד אנשים.<br /><br />סוגיה נוספת וחשובה היא האם לעשות אתר פלאש או אתר "רגיל" (או במילים אחרות - עשיתי אתר לקורס פלאש, ויצא לי ממש יפה, אז יש לי אתר!). עם זה יש שתי בעיות: האחת והמוכרת היא שגוגל לא יכול בינתיים לקרוא אתרי פלאש ולכן גם אם האתר שלכם ממש יפה, גוגל לא יודע עליו, ואם אתם חושבים שזה לא כל כך חשוב שכשיחפשו את השם שלכם בגוגל האתר שלכם יעלה ראשון - אז יש לכם טעות. זה מאד חשוב.<br />הבעיה השניה היא, שאתר פלאש פשוט, לא ניתן לעדכון (זה אפשרי אבל לא פשוט כמו הדוגמאות שאני אביא בהמשך) מה שיחזיר אותכם לבעיית ה"יש לי אתר אבל עם עבודות מלפני שנתיים", כי בתכלס אף אחד לא רוצה לבנות אתר חדש כל שנה, או פחות.<br /><br />אם כך, עכשיו כשכולם משוכנעים שאתר זה אחלה, מגיעה הבעיה הפרקטית - <span style="font-weight: bold;">אין לי מושג איך עושים אתר, אני מעצב לא מתכנת</span> . בדיוק עבור בעיה זו נכתב הפוסט הזה, כי קיימים היום הרבה פתרונות קלים למעצבים שאין להם מושג בבניית אתרים, ואני אציג כמה שאני אוהב. היתרון המרכזי בכל האפשרויות האלה הוא שהם מספקים את כל המערכת לעדכון האתר ככה שרק נשאר לך לעצב ולהעלות עבודות.<br /><br /><a href="http://www.behance.net/"><span style="font-size:130%;"><span style="font-weight: bold;">Behance</span></span></a><br />ביהנס הוא סוג של רשת חברתית של מעצבים, שמאפשר לכם לפתוח בקלות ובחינם פרוטפוליו לעבודות העיצוב שלכם. אמנם השליטה בעיצוב האתר היא מינורית כי בכל זאת הפרוטפוליו הוא חלק מהרשת החברתית אבל היתרונות של אתר בביהנס הם גדולים.<br />היתרון הראשון - זו רשת חברתית, הרבה מעצבים ומחפשי מעצבים יודעים שיש שם מעצבים מוכשרים, מה שמעלה את הסיכוי שאנשים בכלל יגיעו לאתר שלכם, יראו את העבודות, יתנו ביקורות ובמקרה ממש טוב, אולי גם עבודה.<br />דבר שני - האתר גם נראה מקצועי וגם נתפס ככזה מה שיצר את העובדה שגם מעצבים שיש להם אתר פרטי משלהם פותחים דף בביהנס כדי להיות חלק מהקהילה. זה לא נתפש כחובבני, להפך.<br /><br /><span style="font-size:130%;"><a href="http://www.yola.com/"><span style="font-weight: bold;">Yola</span></a></span><br />אתר חמוד שגיליתי רק לאחרונה, שמאפשר לפתוח בחינם אתר אשר גם מאוכנסן אצלהם, וגם נותן לך סאב-דומיין אצלהם (yourname.yola.com), וכל זה למרבה ההפתעה - בלי פרסומות ושיט כזה. יש להם כל מיני עיצובים מוכנים שאפשר להשתמש בהם (ונראים לא רע) וגם אפשר לעצב לגמרי לבד אם אתם יודעים CSS או רוצים להשתמש בתבניות חינם שאפשר למצוא <a href="http://www.free-css.com/">בהרבה מקומות</a>.<br /><br /><a href="http://indexhibit.org/"><span style="font-size:130%;"><span style="font-weight: bold;">Indexhibit</span></span></a><br />זה אופציה שמצריכה טיפה יותר עבודה אבל היא הכי גמישה. אינדקזיביט מספקים רק את מערכת ניהול האתר, ואתם אחרי שקניתם דומיין ויש לכם איפה לאכסן אותו, מתקינים את התוכנה שלהם (מאד בקלות). גם להם יש תבניות מוכנות וכמובן אפשרות לעצב לגמרי איך שאתם רוצים אם אתם יודעים קצת CSS. אני השתמשתי בזה עבור ה<a href="http://www.ransegall.com/">אתר שלי</a>, ואני די מרוצה.<br /><br />לסיכום, אפשר היום לעשות אתר בקלות גדולה מאד גם אם אין לכם שמץ בבנית אתרים, וממולץ מאד לעשות את זה. אלו האפשרויות הקלות הטובות בעיניי, אני אשמח לשמוע על עוד אתרים ואפשרויות שאני לא מכיר, ואני אשמח לראות את האתרים שכולכם תעשו בעקבות הפוסט הזה.<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-1618652295386918436?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-33071383792776475802009-10-16T10:42:00.003+02:002009-10-16T10:46:15.188+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">האתר המגניב <a href="http://prettycoolpeopleinterviews.submarinechannel.nl/interviews">Cool People Interview</a>, שכשמו כן הוא: אתר ראיונות עם אנשים מגניבים (מתחום האמנות / עיצוב), עשה ראיון עם <a href="http://prettycoolpeopleinterviews.submarinechannel.nl/interviews/item/39">רותו מודן</a> בן 5 דקות. מגניב.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://prettycoolpeopleinterviews.submarinechannel.nl/interviews/item/39"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 225px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/Stgygjliq6I/AAAAAAAAABg/noimQtZBI-U/s400/RUTU.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5393116088666074018" border="0" /></a><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-3307138379277647580?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-80675769187889310792009-06-12T23:50:00.004+03:002009-06-12T23:59:11.428+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">נפתחה תערוכה חדשה ל<a href="http://www.banksy.co.uk/">בנקסי</a> בבריסטול (עיר מולדתו). העבודות נראות מצחיקות לאללה (חוץ מאלה שהוא מיחזר מהתערוכה הקודמת) אבל יותר מזה הפרומו ההוליוודי שהוא עשה לתערוכה.<br /><br /><object width="380" height="260"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/lRai9x8aD3A&hl=en&fs=1&"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/lRai9x8aD3A&hl=en&fs=1&" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="380" height="260"></embed></object><br /><br />לטעמי האישי זה נראה כאילו הוא לקח את עובדת היותו איש מסתורין למקום קצת מבאס וממוסחר, זאת אומרת, זה מאד מגניב לדעתי שאף אחד לא יודע מי הוא והכל, אבל לעשות סרט שבו מראים אותך מצייר אבל לא רואים את הפרצוף בגלל הסווטשרט המגניב שלך, זה קצת מרגיש כאילו הוא ראה יותר מדי סרטים. אבל אולי זו עוד פרודיה עצמית. מי יודע ?<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-8067576918788931079?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-8136044038091819542009-06-10T23:10:00.005+03:002009-06-10T23:32:06.467+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">האתרים ברשימה הנ"ל הם אתרים שמומלץ לכל מעצב להחזיק ברשימת המועדפים שלו לשעת צרה.<br /><br /><a href="http://www.sxc.hu/"><span style="font-weight: bold;">Stock Exchange</span></a><br />אתר תמונות ברזוליציה גבוהה (סטוק-פוטוס) חינמי. מאד שימושי כשצריכים תמונה שאי אפשר לצלם או של משהו שלא זמין לנו (הרים לדוגמא, או שמיים או דולרים או כל דבר). האתר אמנם חינמי אך מצריך רישום, אבל שווה להרשם כי כשצריכים תמונה זה מציל חיים.<br /><br /><a style="font-weight: bold;" href="http://cgtextures.com/">CGtextures</a><br />אותו הדבר רק עבור טקסטורות ברזולוציה גבוהה, ולא צריך להרשם. כי כולם יודעים שהכל נראה יותר טוב עם קצת טקסטורה מלוכלכת עליהם.<br /><br /><a href="http://www.typographicposters.com/"><span style="font-weight: bold;">Typographic Posters</span></a><br />כשמו כן הוא, מאגר של פוסטרים טיפוגרפיים של מעצבים מפורסמים אבל בעיקר של מעצבים חדשים ולא מוכרים. יש שם דברים מעולים ותמיד כיף לראות שפוסטר טיפוגרפי יכול להיות פיתרון טוב להכל.<br /><br /><a href="http://www.citrinitas.com/history_of_viscom/index.html"><span style="font-weight: bold;">The History Of Visual Comunication</span></a><br />מחולק ע"פ תקופות ולכל תקופה טקסטים ודי הרבה אימג'ים על המעצבים החשובים מאותה תקופה. אחלה כדי לחפש רפרנסים ומחקר.<br /><br /><a href="http://nmca.presspublish.info/index.html"><span style="font-weight: bold;">Magazine Cover Archive</span></a><br />ארכיון שערים של מגזינים מגניבים כמו Wire, I-D, Frame, Esquire, Emigre ועוד. שווה.<br /><br /><a style="font-weight: bold;" href="http://thinkingforaliving.org/">Thinking For A Living</a><br />שווה שמירה רק בגלל השם המגניב. האתר הזה מתיימר להוות בלוג של לינקים שימושיים למעצבים. אני אוהב אותו כי יש שם רשימה ענקים של סטודיואים טובים, מעצבים ומאיירים.<br /><br /><a style="font-weight: bold;" href="http://famousfonts.smackbomb.com/">Famous Fonts</a><br />נכון תמיד רציתם את הפונט של מטאליקה ? או של אינדיאנה ג'ונס ? בקיצור, אפשר להוריד שם פונטים מפורסמים תעשיית המוזיקה, סרטים, טלוויזיה ועוד.<br /><br /><a style="font-weight: bold;" href="http://interfacelift.com/wallpaper_beta/downloads/date/any/">InterFace Lift</a><br />האתר שיעזור לכם לעשות את המחשב שלכם יפה יותר ושווה את כל השעות שאתם יושבים עליו. רקעים מהממים לדסקטופ, אייקונים ושאר שטויות.<br /><br /><a href="http://www.bluevertigo.com.ar/bluevertigo.htm"><span style="font-weight: bold;">Blue Vertigo</span></a><br />עוד אתר שמאגד בתוכו הרבה מאד לינקים לדברים כמו פונטים חינמיים, תמונות, וקטורים, סאונדים ודברים שאתם עלולים לרצות.<br /><br /><a href="http://www.dafont.com/"><span style="font-weight: bold;">DaFont</span></a><br />עד כמה שאני יודע זה האתר הכי גדול לפונטים חינמיים (באנגלית כמובן). למרבה ההפתעה יש שם גם פונטים לא רעים בכלל (כלומר כמעט כל פונט מפורסם קיים שם בגרסא מועתקת).<br /><br /><a style="font-weight: bold;" href="http://www.creativepro.com/">Creative Pro</a><br />פורטל תוכן, שכולל כתבות על עיצוב, טיפוגרפיה ועד דברים טכניים כמו סקירות על ציוד טכני ו Tutorials<br /><br />נשמח לשמוע על האתרים שעוזרים לכם בתגובות !<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-813604403809181954?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-44282050288429509292009-06-09T15:27:00.003+03:002009-06-09T15:32:02.482+03:00בהמשך לטרנד הסטופ-מושן שתוקף אותנו, יוצא בקרוב סרט באורך מלא של בחורה ישראלית בשם טניה רוזנטל, שלמדה ועכשיו גרה בניו יורק, שהוא סוג של מיש-מש של כל מיני סיפורים של אתגר קרת (שגם מעורב בהפקה).<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">אפשר לראות את <a href="http://motionographer.com/features/interview-with-999s-tatia-rosenthal/">הטריילר וראיון איתה באתר מושן-גרפר</a>, נראה מבטיח.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/Si5WCN1QnUI/AAAAAAAAABY/CSux6uKDiBg/s1600-h/999_01.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 225px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/Si5WCN1QnUI/AAAAAAAAABY/CSux6uKDiBg/s400/999_01.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5345304403808132418" border="0" /></a><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-4428205028842950929?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-56142297774034060642009-06-08T12:31:00.005+03:002009-06-08T13:24:39.362+03:00בפוסט הזה, אני אנסה לטעון שסגנון אישי / שפה אישית, שהרבה מאיתנו מנסים לפתח כדי "לבדל את עצמם", היא בעצם לא דבר טוב למעצב גרפי. אולי זה אחלה אם אתה מאייר או צלם או אמן. אבל לא אם אתה מעצב גרפי.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />סיפור שהיה כך היה.<br />לפני כמה שבועות זכינו לביקור של DJ Vadim (לא הלכתי לצערי, אבל שמעתי שדווקא לא היה משהו), מה שכן שימח אותי היה הפוסטר למסיבה שהיה די מגניב לטעמי ומיד ניגשתי להסתכל אם יש קרדיט כי רציתי לדעת האם זה מעצב ישראלי שאני לא מכיר.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SizeqzrX7rI/AAAAAAAAABI/44vmNpVhNtk/s1600-h/dj_vadim_block_club_tel_aviv.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 286px; height: 400px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SizeqzrX7rI/AAAAAAAAABI/44vmNpVhNtk/s400/dj_vadim_block_club_tel_aviv.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5344891684789939890" border="0" /></a>לצערי גיליתי שמדובר בגוי, גרמני בן 29 שקורא לעצמו Prop4g4nd4 ויש לו <a href="http://www.myspace.com/prop4g4nd4">מייספייס</a>. עברתי על הדברים שהוא עושה ובאמת יש לו סגנון איור מדליק. הבעיה התחילה כמה שבועות אחרי זה כשראיתי כרזה מוכרת אך להפתעתי הייתה כרזה חדשה למסיבה חדשה בבלוק, הפעם של <span class="nametext">MIDFIELD GENERAL.<br />עכשיו, חוץ מזה שהסגנון האיורי מלהיב אותי טיפה פחות כי כבר ראיתי אותו, מה שיותר מטריד אותי הוא, האם יכול להיות שדי ג'יי ואדים ומידפילד ג'נרל עושים את אותה המוזיקה ולכן מגיעה להם כרזה שמשדרת כמעט אותו הדבר ? או שיכול להיות, שלמוזיקה של האמנים האלה אין שום קשר לכרזה, והמאייר/מעצב פשוט עשה את מה שהוא יודע לעשות (ואין שום ספק שהוא יודע לעשות את זה בצורה טובה) בלי שום קשר למוזיקה של האמן.<br /><br /></span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SizgiTNL9YI/AAAAAAAAABQ/IRJNm8JvJ6k/s1600-h/midfield_general_block_club.gif"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 289px; height: 400px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SizgiTNL9YI/AAAAAAAAABQ/IRJNm8JvJ6k/s400/midfield_general_block_club.gif" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5344893737657693570" border="0" /></a>לטעמי, עיצוב צריך לשרת את מה שהוא מתקשר. אין שום בעיה שזה יהיה מסוגנן, מגניב ועדכני (להפך, רצוי שכך), אבל העיצוב לא יכול להיות סתם פלטפורמה אמנותית לקפריזות של המעצב ולבטא את עצמו יותר מאת התוכן שהוא מעצב (זה בערך ההבדל בין עיצוב לאמנות).<br />האם זה הגיוני שאני אעצב אריזה לבמבה ואתר לחברת יהלומים ושניהם יראו באותו סגנון ? או באותה "שפה אישית" ? כמובן שזו הקצנה, אבל גם במקרה הנוכחי, מדובר בשני אמנים שעושים דברים שונים.<br /><br />כמו שחלק מכם אולי יודעים, Style=Fart הייתה סיסמתו הידועה של סגמייסטר, שטען שסטייל הוא דבר שאשר מסיט את תשומה הלב מהתוכן האמיתי של העבודה, עד שבא מישהו והסביר לו שיש לו חתיכה שפה אישית והוא נרגע קצת. עכשיו הוא טוען שזה בסדר שיהיה לך סגנון משלך, כל עוד הדבר עוזר לתקשר את התוכן, ואפילו אמר "זה בסדר לנסות לעשות משהו לגמרי חדש, אבל זה גם בסדר להשתמש בכתב יד שוב".<br /><span class="nametext"><br />לסיכום, זה בסדר לעשות את הדברים שאתם אוהבים וטובים בהם, כל עוד אתם לא שוכחים מה אתם אמורים לתקשר, וגם לא חוזרים על עצמכם. ונסיים במנטרה השבועית שגנבתי מסת' גודין: <a href="http://sethgodin.typepad.com/seths_blog/2009/06/youre-boring.html"><span style="font-weight: bold;">אל תהיו משעממים</span></a>.<br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-5614229777403406064?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-7333917934733204292009-06-06T00:12:00.003+03:002009-06-06T00:54:09.026+03:00מניפת הרעיונות היא שיטה להעלאת רעיונות שהומצאה ע"י <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Edward_de_Bono">אדאורד דה-בונו</a>, פיזיקאי וממציא מלטי, שהתפרסם בזכות שיטות החשיבה היצירתית שפיתח ומה שהוא קורא "חשיבה רחבה". אני למדתי את השיטה הזו מספר שלו שמצאתי בשנה שעברה שנקרא Serious Creativity ואני מוצא שהיא עוזרת לי הרבה כשאני נתקע בלי רעיונות או רק תקוע על רעיון אחד. הטכניקה טובה לכל העלאת רעיונות, לא רק בפן היצירתי/אמנותי אלה בכלל לפתרון בעיות.<br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br />דה-בונו מדגים את השיטה עם הדוגמא הבאה:<br />אתה רוצה לחבר משהו לתקרה בחדר בגובה נורמלי.<br />הפתרון פשוט: אתה מביא סולם.<br />הבעיה היא שאין לך סולם. מה תעשה? תוותר על המשימה ותקבע שאין דרך לעשות את זה?<br />סולם הוא רק דרך אחת "להרים אותי מהקרקע". אם כך ניתן להשתמש ב"להרים אותי מהקרקע" כדי למצוא רעיונות נוספים, לדוגמא: לעמוד על שולחן.<br />אבל גם "להרים אותי מהקרקע" הוא רק רעיון אחד כדי להשיג את התוצאה של "לקרב את האובייקט אל התקרה"<br />אם כך עכשיו נקודת המוצא שלנו היא "לקרב את האובייקט אל התקרה" ודרך שאפשר לעשות זאת היא ע"י הרעיון של "להאריך את היד שלי", שיכול להיות מבוצע בכמה דרכים, לדוגמא: להשתמש במקל.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SimS0Em5nxI/AAAAAAAAAA4/bEAXiNXhMWA/s1600-h/fan-illustration.gif"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_ZEZo88qRrlY/SimS0Em5nxI/AAAAAAAAAA4/bEAXiNXhMWA/s400/fan-illustration.gif" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5343963856139558674" border="0" /></a><br />בואו נעשה סדר.<br />דה-בונו מחלק את המניפה ל-3 מושגים.<br /><ul><li><span style="font-weight: bold;">כיוון</span> - הקונספט הכי רחב שאני מצליח למצוא, או בעצם תיאור מה שאני מנסה להשיג. בדוגמא שלנו: "לקרב את האובייקט אל התקרה.</li><li><span style="font-weight: bold;">קונספט</span> - דרך מסויימת בה אפשר לממש את הכיוון. בדוגמא שלנו: "להרים אותי מהקרקע" או "להאריך את היד שלי" ואפשר להמשיך למצוא קונספטים נוספים.</li><li><span style="font-weight: bold;">רעיון</span> - הדרך הספציפית לבצע את הקונספט. בדוגמא של "להרים אותי מהקרקע" אפשר להשתמש בסולם, שולחן או משגר טילים, אפשר למצוא עוד ועוד רעיונות.</li></ul><br />היתרון של השיטה הזו הוא שהיא מאפשרת לי למצוא הרבה פתרונות לבעיה ולנוע אחורה וקדימה על המניפה בין הכיוון הכללי שאני מחפש לבין הרעיון הספציפי שלי לבצע את הקונספט.<br />הרבה פעמים אנחנו ניגשים לפרוייקט ומההתחלה יש לנו רעיון אחד. אנחנו לא מצליחים לחשוב על רעיון נוסף ולכן נשארים עם הרעיון הזה גם אם הוא לא הכי טוב, או שהוא מאד קשה לנו לביצוע. השיטה מאפשרת לנו לנתח אחורה מה הוא הקונספט מאחורי הרעיון. איך בעצם הגענו לרעיון ? וככה למצוא רעיונות נוספים.<br />בכל שלב בדרך צריך לשאול את עצמנו, "ומה הפתרון הזה עוזר לנו?" ככה נוכל להגדיר לעצמנו (וזה מאד חשוב לרשום את זה במילים כי ניסוח הקונספט או הכיוון יכול מאד לעזור) להבין מה ה"קונספט" שלנו.<br /><br />לסיכום:<br />הטענה של בונו היא "כשמחפשים נפט, לא חופרים בור אחד עמוק מאד, אלה הרבה חורים רדודים".<br />מקווה שזה יכול להואיל למישהו.<br />אני אשמח לשמוע על שיטות של אנשים אחרים להתקדם כשהם נתקעים.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-733391793473320429?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-26568703502820662532009-06-04T18:13:00.009+03:002009-06-04T19:25:32.019+03:00אני עובד במשרד פרסום. לפעמים אני מתבייש להגיד את זה.<br />שלא תהיה אי הבנה, אני מאד אוהב את העבודה (בדרך כלל), אני מאד אוהב את האנשים ואני אומר תודה על כל יום שהם מעסיקים אותי. אז למה אני קצת מתבייש?<br /><br />אני חושב שבעולם שבו אנחנו חיים היום, עולם שבו אנחנו מופצצים במסרים פרסומיים בערך 2000 פעם ביום, עולם שבו אנחנו קונים כל היום דברים שאנחנו לא באמת צריכים, ומרגישים רגשי נחיתות כי אנחנו לא יפים כמו הדוגמנים בפרסומת, הוא עולם שבו הפרסומאי נחשב לשטן.<br />ואני, אמנם בורג קטן במערכת, אבל בכל זאת עובד בשבילו (זו כמובן מטאפורה, הבוס שלי דווקא סבבה לגמרי).<br />אז כמובן שבתור בן אדם צעיר ונאיבי שהיה רוצה להאמין שכשהוא יהיה גדול יעשה משהו כדאי לעשות את העולם מקום טוב יותר, יש לי מדי פעם בחילה קטנה כשאני חושב על מה אני עושה כרגע למחייתי.<br />קראתי פעם ציטוט של <a href="http://www.banksy.co.uk/">בנקסי</a> שבו הוא אמר שהדבר הכי עצוב בעולם שלנו היום, הוא שרוב האנשים הבאמת מוכשרים עובדים בשביל למכור דברים גרועים.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://jcwinnie.biz/wordpress/imageSnag/Dr_Evil.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 208px;" src="http://jcwinnie.biz/wordpress/imageSnag/Dr_Evil.jpg" alt="" border="0" /></a><br />בדיוק בגלל זה הייתי שמח מאד כשאתמול המשרד שלי ארגן כנס גדול לגבי עתיד הפרסום, ובן השאר כלל ראיון מרתק עם <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Seth_Godin">סת' גודין</a>. גם אני שמעתי את השם הזה בהקשר של "גורו אינטרנט" אבל אף פעם לא שמעתי אותו מדבר, וגם אני כמו כנראה גם הרבה אנשים אחרים הרגשתי שנפתחו עיני אחרי ששמעתי אותו מדבר.<br /><br />סת' גודין מדבר על זה שהסתיים העידן שבו מותגים (או המשרדים שמפרסמים אותם) יכולים פשוט "לצעוק" את המסרים שלהם על הצרכנים המסכנים במקומות כמו פרסומות בטלוויזיה או שילטי חוצות, כי לאנשים זה לא ממש מזיז. למדנו להתעלם מהר מעוד מעודף המידע הלא נחוץ הזה.<br />ולכן הדבר היחידי שנשים לב אליו הוא דבר מדהים/ראוי לצוי (remarkable שנשמע טוב יותר באנגלית וגם מכיל את המשמעות - ששווה לדבר עליו).<br />מה זה רעיון מדהים ששווה לדבר עליו ?<br />דוגמא אחת שהוא מביא היא <a href="http://www.tomsshoes.com/">Tom Shoes</a>, שהיא חנות שמוכרת נעליים ב$70 והרעיון הוא שעל כל זוג נעליים שאתה קונה, הם שולחים זוג נעליים לאפריקה למישהו שלא נעל נעליים בחיים.<br />כשמישהו אומר לך "אה יש לך נעליים חדשות", אתה זה שאומר "זה לא סתם נעליים, כשקניתי אותם שלחו זוג גם לאפריקה". יש פה סיפור. יש פה סיפור שמעניין אנשים אפילו יותר מאם הנעליים מאד יפות או סתם יפות. זה סיפור שהם יספרו לעוד חברים ולעוד חברים. וזו הצלחה של מותג.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://cdn2.tomsshoes.com/images/uploads/home-billboard-bw-2.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 377px; height: 171px;" src="http://cdn2.tomsshoes.com/images/uploads/home-billboard-bw-2.jpg" alt="" border="0" /></a><br />אותי באופן אישי זה מעודד. מעודד אותי שלאט לאט עוד ועוד חברות ומותגים יבינו שמאסנו בסתם לקנות ולקנות את הדגם החדש יותר, היפה יותר והאופנתי. ועכשיו הם צריכים לספר לנו סיפור שהוא יותר אמיתי מ"המכונית הזו תגרום לך להיות מאושר יותר".<br />מותגים זה הסיפורים שלהם, ונכון להיום יותר מידי מותגים מספרים לנו את אותו סיפור משעמם שרק המותג שלהם יעשה אותנו מאושרים בלי שום אחיזה במציאות. אבל עכשיו אני מקווה, זה מתחיל להשתנות.<br /><br />לסיכום, אני ממליץ לכם לראות את <a href="http://www.ted.com/index.php/talks/seth_godin_on_sliced_bread.html">ההרצאה המבדרת של סת' גודין בטד</a> (זה 17 דקות, וזה שווה), ואני מקווה בשביל עצמי שיום אחד כשאני אהיה גדול אני אנסה ליצור סיפורים שהם קצת יותר משמעותיים ולא אצתרך לאכול סרטים על זה שאני עובד בתעשייה שמוכרת חרא לאנשים, ואני שמח שבמשרד שלי מתחילים להבין לאן נושבות הרוחות.<br /><br />מה איתכם ? לכם יש קווים אדומים שלא הייתם מוכנים לעבוד בשבילם ? מה אתם מתכוונים לעשות עם ה"כח" שלכם לתקשר רעיונות כמעצבים ?<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-2656870350282066253?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-2489136815112489571.post-69896724472327123002009-06-01T19:30:00.000+03:002009-06-01T19:54:04.596+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">לכבוד הדיון ה"סוער" המתרחש השבוע לקראת בחירת המסלול בשנה ג', בחרתי לפתוח את הפוסט הראשון בבלוג בדיון אשר יצא לנו לדבר עליו די הרבה, איזה מעצב אני רוצה להיות כשאני אהיה גדול ?<br />הפוסט הזה מהווה את דעתי האישית, ואני אשמח לקבל תגובות ודעות של אנשים אחרים לצורך הדיון.<br /><br />אני בוחר להתחיל מהסוף ומהתשובה הקצרה ואחר כך לנמק:<br />כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות : <span style="font-weight: bold;">מעצב טוב</span>.<br /><br />אני נוטה להאמין שרוב האנשים גם רוצים להיות מעצבים טובים ולכן חושבים שתשובה מהסוג הזה לא מקדמת אותם הרבה, אז עכשיו נתמקד באיך זה קשור לבחירת המסלול ומה שאני ארצה לעשות כשאני אהיה גדול.<br /><br />כן, גם אני נורא אוהב מושן. כן, גם לי בא לעשות אנימציות מגניבות, וקליפים מטורפים. כן, גם אני יודע שהכסף הגדול הוא באינטרנט, וכן, מעניין אותי לבנות אתרים ומעניין אותי להכניס מושן לווב והכי מעניין אותי - לעשות דברים שאנחנו עוד בכלל לא יודעים שהם עיצוב גרפי.<br />בדיוק בגלל זה, אני בוחר להמשיך במסלול של פרינט.<br />גם אני אכלתי די הרבה סרטים והתלבטתי, וחשבתי שהעובדה שאני אבחר בהתמחות ספציפים לא תמנע ממני להיות מעצב טוב, אבל העובדה היא זאת - נכון לעכשיו, התמקדות במקצוע ספציפי מצרה לי את האופקים כמעצב במקום להרחיב לי אותם.<br /><br />אני לא עושה את הבחירה הזו כי "אני בן אדם רומנטי שאוהב למשש ניירות" (למרות שכמה מחברי הטובים הם כאלה, והם גם אנשים טובים), אלה כי במסלול הפרינט אני אתמקד בדבר שבשבילו באתי ללמוד עיצוב: <span style="font-weight: bold;">ללמוד לחשוב</span>. בסופו של דבר, החיים והלימודים לא נגמרים (כמו שהרבה היו רוצים לחשוב) כשנגמרים הלימודים. כמו שארנסטו אמר היום - "גם לנו לקחו את הפריהנד מהידיים לפני שלוש שנים והיינו צריכים ללמוד הכל מההתחלה".<br />כלים טכניים תמיד ימשיכו להתפתח ולהשתנות כי הטכנולוגיה מתפתחת כל הזמן, ואנחנו נצטרך להמשיך ללמוד תוכנות וכלים כל הזמן.<br />לכן אני לא רואה הרבה טעם בלהשקיע את מיטב זמני בלימודים בלימוד 7 תוכנות בשנה וחצי. אין טעם כי אני בכל אופן אלמד אחר כך מה שמעניין אותי וכי אולי חשוב יותר - זה לא כל כך מה שמשנה כשמחפשים עבודה.<br />המלצתי כבר לכמה אנשים לראות את הוידאו <a href="http://greyscalegorilla.com/blog/2009/02/09/presentation-how-to-be-creative-and-get-paid/">הזה</a>, שהוא של מעצב מושן מוצלח שעובד <a href="http://www.d-kitchen.com/">בדיגיטל קיטצ'ן</a> (סטודיו מושן מוצלח במיוחד), שבו הוא מסביר מה הם מחפשים במעצב מושן כשהם שוכרים אנשים. אני אתמצט לכם את עיקרי הדברים (למרות שמאד כדי לראות אם יש לכם חצי שעה פנויה) :<br />כדאי מאד ללמוד <span style="font-weight: bold;">עיצוב</span> בבית הספר. כלומר : טיפוגרפיה, קומפוזיצה, צבע וכו' כי אלו הדברים שיהיה מאד מאד קשה ללמוד אותם אחר כך לבד, בניגוד לתוכנות שאפשר בעזרת קורסים אלו ואחרים ללמוד גם לבד.<br /><br />לסיכום:<br />אני באופן אישי, היות ובאתי עם טיפה רקע טכני, באתי לבית הספר כי הבנתי שללמוד לחשוב ולקבל ביקורת זה דבר שמאד קשה לעשות לבד גם אם אתה מאד אוטודידקט. ולכן, על אף העובדה שאין לי שום כוונה להשאר "רק" מעצב פרינט, אני כרגע ממשיך במסלול פרינט, שלדעתי יאפשר לי בעתיד להיות פחות מוגבל ויותר ורסאטיל.<br /><br />אני אשמח לשמוע את דעתכם!<br />ובהצלחה לבלוג הזה.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/2489136815112489571-6989672447232712300?l=salon-sifruti.blogspot.com' alt='' /></div>רן סגלhttp://www.blogger.com/profile/10446302678688727200noreply@blogger.com3