יום שני, 1 בפברואר 2010

העיצוב למעצבים בלבד

לפעמים יש לי הרגשה שיותר מידי מהעיצוב שאני רואה, מעוצב עבור מעצבים ולא עבור אנשים "רגילים". אז יכול להיות שזה בגלל שאני באקדמיה לעיצוב, אבל לפעמים יש לי הרגשה שהרבה יותר מדי מתשומת הלב היא על ה"דיטיילים" היפים ולא על הסיפור.
אני מת על טיפוגרפיה, ככה שאני האחרון שיכול להגיד שזה לא חשוב לעשות טיפוגרפיה טובה, ולנסות לעשות היררכיות מעניינות ואיפיונים יפים, אבל אני מרגיש שיותר מדי מעצבים מתרגשים יותר מהערות שוליים יפות מאשר על עבודה עם נושא מעניין. הרבה מהביקורות שאנחנו מתעסקים בה היא על משקל הדף, הפונט והריווחים, כשדברים הרבה הרבה יותר קיריטיים בעבודה הם בעיתיים - העבודה לא מעניינת.
אז נכון שבאנו ללמוד לעצב, ובין השאר כמובן שחשוב מאד לבחור נכון נייר/פונט וכו', אבל לטעמי האישי, גם את הטיפוגרפיה היפה ביותר בעולם אף אחד לא יקרא אם לא מעניין אותו מה שכתוב שם.

מישהו אמר לי פעם שדקל אמר "תראה, לרוב הסטודנטים אין מה להגיד, אז אנחנו ממליצים להם לעשות פרוייקטים על המשפחה שלהם". אולי הפתרון הוא לעשות קורסים שמלמדים לגבש דעה, או אמירה. בבלוג של דיוויד איירי, הוא מעלה את השאלה מה חסר בביתי הספר לעיצוב, ואחד הקוראים מציעה שהשנה הראשונה בביתי ספר לעיצוב תוקדש ללימודים כללים (היסטוריה, ספרות, כלכלה, פילוסופיה), שיעזרו לגבש דעה על העולם בו הם חיים.
אני לא יודע אם זה הפתרון, אבל ברור שישנה בעיה.

יום שלישי, 29 בדצמבר 2009

מיתוג טוטאלי

השבוע חשפו במשרד שאני עובד בו, מקאן אריקסון, את התדמית החדשה שלהם, והעלו סוף סוף אתר, כחלק מתהליך של שינוי/התחדשות שהמשרד עובר בשנה האחרונה.
היות וזה מהלך רי-ברנדינג די גדול, חשבתי שזה יהיה מעניין לכתוב על זה גם מנקודת המבט של מעצב, וגם כמי שהוא בתור עובד בחברה - צרכן של התדמית הזו.

המותג החדש
בהמשך לפוסט שהופיע כאן על ההבדל בין מיתוג מחדש לסתם מתיחת פנים ולוגו חדש, נראה כאילו במקאן מתייחסים ברצינות ל"מהפך" שהם מנסים לעשות ולא רק להחליף לוגו. התדמית הגרפית שהושקה השבוע היא רק קצה הקרחון של השינוי המבני והתפיסתי שמנסים לעשות במקאן. אין ספק שהחבר'ה שיושבים גבוהה לקחו את סת' גודין ברצינות, והבינו שפרסומות בטלוויזיה ושלטי חוצות זה כבר לא מה שהיה פעם, אי אפשר יותר לדחוף לאנשים מוצרים באופן אגרסיבי, והדבר החשוב באמת הוא לספר סיפור שלאנשים אכפת ממנו. במקאן סיכמו את התפיסה החדשה במשפט: Big Brand Conversation, שמשמעו, זה שווה משהו רק אם זה מעניין אנשים לדבר על זה, ולא סתם לדבר על "ואוו איזה מגניבה הפרסומת" אלה לדבר כי אכפת להם מהנושא או המוצר.


העיצוב
העיצוב של התדמית החדשה נעשה ע"י Blue-Goo עד כמה שאני יודע, שהוא סטודיו די מגניב סך הכל. זו התדמית הראשונה שאני רואה שהם עשו, ועדיין קשה לי להגיד אם אני אוהב את זה או לא. מצד אחד, הלוגו מנסה מאד להיות מודרני ומגניב, וגם מתקשר את הדבר שמקאן רצו להגיד - אנחנו לא רק דבר אחד. אנחנו יכולים להשתנות לכל דבר (דבר שעובד טוב עם האנימציות שבלו-גו עשו להם). אבל מצד שני, אני מרגיש שכל הדבר הזה קצת מתאמץ יותר מידי להיות מגניב ומודרני, וקצת מזכיר יותר מידי לוגו לחנות צעצועים במקום למשרד שהחוזק שלו הוא חשיבה אסטרטגית. בנוסף, הוא מאד בסגנון הדברים שבלו-גו עושים - תלת מימדי ונשען הרבה על אנימציה. לא שזה רע, אבל אולי היה שווה לקחת את זה למשרד שמתמחה רק במיתוג. כל התדמית כולה מורכבת מאלמנטים תלת מימדיים שבונים אובייקטים שונים וגם טיפוגרפיות לכותרות. הטיפוגרפיה הרצה, אם כבר מדברים על זה, היא הנקודה החלשה של כל התדמית הזו. גם באתר וגם בשאר האלמנטים שראיתי (ספר, פלייסמטנט ושילוטים למינהם), הטיפוגרפיה לא נראית מטופלת ובכלל נראה כאילו זה הדבר האחרון שהם עשו, בחרו סוג של פונט שנראה דיפולט לגמרי ושמו אותו כמו שהוא.
מה שכן, כשנכנסים לבניין ורואים את התדמית פרוסה על כל כך הרבה אלמנטים, אין ספק שזה עובד ומרשים.

החוויה
התדמית החדשה נפרסה בבניין החדש בצורה כל כך טוטאלית שאין אפשרות אפילו ללכת לשירותים (שגם מותגו עם לוגו PookTube) בלי להתקל בלפחות 15 אפליקציות של התדמית. כל עובד קיבל על השולחן "ערכה" שכללה פלייסמנט/פוסטר עם ערכי וחזון התדמית החדשה, וקופסא שמכילה ספר, כרטיסי ביקור ושוקולדים, כולם ממותגים. הדסקטופ של כל המחשבים, ושומר המסך שונו גם הם - כולם לתדמית החדשה.
זו פעם ראשונה שאני בתור צרכן חווה תדמית בצורה כל כך טוטאלית ואני חייב להגיד שיש בזה משהו טיפה פאשיסטי. אני בוחר את מילותי בקפידה, כי אצלנו במשרד מפטרים אנשים אם הבלוג שלהם כתוב לא כראוי, אני לא אומר שהתדמית של מקאן פאשיסטית, אני רק אומר שיש במיתוג טוטאלי משהו פאשיסטי. אין ספק שהעובדה שחילקו לכל עובד כרטיסי ביקור של המשרד (גם אם הוא בורג קטנטן כמוני), בהחלט תורמת להרגשה של העובדים שהם חלק ממשהו גדול ועוצמתי. מעניין בתור מעצב לראות איך לדברים שאנחנו עושים יש מימד מאד עצמתי כשהם עשויים ברוחב כזה, ואיך הם יוצרים סוג של מציאות.

יום שבת, 12 בדצמבר 2009

מי בכלל רוצה ביקורת?

לצערי אני נתקל יותר מדי בתופעה של אנשים שמבקשים ממני ביקורת אבל בעצם לא רצו לשמוע ביקורת אמיתית. אפילו גרוע מזה, קרה לי כמה פעמים שביקשו ממני לפני השיעור לא להעביר ביקורת על עבודה ספציפית.

אז מי בכלל רוצה ביקורת?
פול ארדן, אמר בספר הממולץ שלו "אל תחפש תשבחות, חפש ביקורת".
כל אחד יכול לקבל מילה טובה על העבודה שלו, אם הוא יראה את זה לאנשים הנכונים, והרבה פעמים אנחנו מתפתים להראות את העבודה לאנשים האלה (לפעמים אנחנו אפילו מגיעים עד לאמא!) כדי לקבל טפיחה קטנה לאגו, במיוחד אחרי שעבדנו כל כך קשה.

אז מה רע בזה?
זה רע כי ככה אנחנו לא מתקדמים. עבודה יכולה להגיע למקום טוב יותר רק אם נבין מה לא עובד בה. אני באופן אישי באתי לבית ספר כי רק שם יכולתי לקבל ביקורת. יכלתי ללמוד טיפוגרפיה שוויצרית מספרים, פוטושופ באינטרנט וכן האלה, אבל הדבר שלא יכלתי לעשות בעצמי הוא לתת לעצמי ביקורת.

לכן בפעם הבאה שאתם מראים עבודה אל תשאלו "אתה אוהב?" (שאלה שמאד מכווינה לתשובה "כן! בטח!"), אלה "מה לא עובד בעבודה הזו?" (שאלה עלולה להכווין לתשובה שתקדם אתכם).

יום שני, 7 בדצמבר 2009

טיפים מברוס מאו

השבוע קראתי את הספר על המעצב הישראלי מיכאל גורדון (ספר מומולץ דרך אגב, אין הרבה ספרים מעניינים על עיצוב גרפי בעברית), וצוטט בו מעצב אחר שלא הכרתי - ברוס מאו.
מאו הוא מעצב קנדי שהצליח לעשות מה שהוא לדעתי פנטזיה של הרבה מעצבים גרפים: לזנוח את המילה גרפי ולהיות מעצב של הכל. מעיצוב טקסטיל וחללים להוצאת ספרים משלו ועבודה משותפת עם האדריכל פרנק גרי.

באתר שלו, ששווה ביקור, הוא נותן את המניפסט שלו שהוא סוג של טיפים/מנטרות/דברים שהוא למד בדרך והחלטתי לתרגם כמה מהם (אני עצלן מדי כדי לתרגם את כל ה-43), לטובת קוראי העברית.


  • שכח מעבודה טובה - "טוב" היא מידה ידועה. "טוב" זה מה שאנחנו מסכימים עליו. צמיחה לאו דווקא מגיעה מדברים טובים. צמיחה מגיע מחקירה של מקומות לא מוכרים שלא תמיד יניבו תוצאות לפרוייקט. כל עוד תצמד ל"טוב" לא תצמח.
  • תפוס את הטעויות - התשובה הלא נכונה היא התשובה הנכונה לשאלה אחרת. אסוף תשבות שגויות כחלק מהתהליך. שאל שאלות שונות.
  • אל תהיה מגניב - מגניב זה להיות קונפורמיסט לבוש בשחור. שחרר את עצמך ממגבלות כאלה.
  • שתף פעולה - המרחב בין אנשים מלא בקונפליקטים, חיכוך, קושי, התרוממות רוח והנאה, ובעל פוטנציאל קראטיבי ענק.
  • תמנע מתוכנות - הבעיה בתוכנות, היא שיש אותן לכולם.
  • תעמוד על הכתפיים של מישהו - אפשר להגיע רחוק יותר כשמתבססים על ההשיגים של אלו שבאו לפניך. והנוף הרבה יותר טוב.
  • תחשוב עם הראש - שכח מטכנולוגיה. מקוריות היא חופשית מאמצאי מסויים.
  • טייל - העולם הרבה יותר גדול ממה שיש בטלויזיה או באינטרנט או כל הסביבה הדינאמית/אלקטרונית שאנחנו חיים בה.
  • תעבוד על המטפורה - לכל אובייקט יש את הפוטנציאל לייצג יותר ממה שהוא נראה. עבוד על מה הוא מייצג.

יום חמישי, 26 בנובמבר 2009

גם חמוץ הוא טעם טוב

השבוע נתקלתי במושג המבלבל "טעם טוב". אחת המרצות שמלמדות אותי (השם המלא שמור במערכת), שללא ספק יש לה טעם טוב, מנסה לכפות את הטעם הטוב שלה עם כל הסטודנטים, או לכל היותר "ללמד אתכם מה זה טעם טוב".

אז מה זה טעם טוב?
לדעתה של אותה מרצה "טעם טוב" הוא ככול הנראה טיפוגרפיה שוויצרית, דברים עדינים, מינימליסטים, שחור לבן, הלווטיקה וכו'. עכשיו, אין לי ויכוח שטיפוגרפיה שוויצרית היא דבר נהדר ויפה, אני רק טוען שזה לא תמיד מה שהפרוייקט צריך.
אני חושב שזה היה דיוויד קארסון שאמר שעיצוב צריך להיות מתאים לסיטואציה (appropriate) והוא כנראה צדק. יכול להיות שאותה מרצה הייתה מסתכלת על ריי-גאן ואומרת שזה מכוער, מזעזע, לא קריא וכו', ואולי היא הייתה צודקת, אבל הנקודה היא, שלאותו מגזין, עם אותם תכנים, לאותו קהל יעד, זה היה בול במקום.

טעם טוב

טעם טוב אחר

נשווה עיצוב רגע ללבוש.
נניח שאני בן אדם עם טעם מעולה בבגדים: אני לובש חליפות ארמני, נעלים איטלקיות ושאר דברים שהם "טעם טוב". האם אני אלבש את חליפת הארמני שלי כשאני הולך למסיבת דראם-אנד-בייס ? כנראה שלא. למה? כי זה לא מתאים.
אני לא מתלבש לחתונה כמו שאני מתלבש למשרד, ואני לא מתלבש למשרד כמו שאני מתלבש כשאני הולך למסיבות (טוב אני במקרה כן, כי יש לי רק ג'ינס וטישרטים, אבל אתם מבינים את הנקודה).
ולכן, אם נחזור לנושא העיצוב, אין שום סיבה שאני אעצב פרוייקט כמו לחתונה, אם הפרוייקט הוא מסיבת דראם-אנד-בייס.

עם זאת, אני אסייג ואגיד שכמובן שיש דבר שהוא "טוב טעם", כלומר, גם כשאתה הולך למסיבה אין צורך להראות כמו הומלס, ואפשר להתלבש טוב לכל סיטואציה.

לסיכום,
אם אתה מעצב שיש לו רק "טעם טוב" אחד, אתה ככל הנראה תעצב רק סוג אחד של דברים, שבהם הטעם הזה תופס. לי לא בא להיות מעצב של דבר אחד.

יום חמישי, 29 באוקטובר 2009

איך מוכרים לוגו

היום היה לי שיעור לוגו שבו אחת הבעיות העיקריות הייתה שהרבה מאד מהלוגואים לא היו ברורים. כלומר, אנשים עיצבו לוגואים אבל לא היה ברור למה הם השתמשו בצורה מסויימת, צבע מסויים או בעיקר, מה הם בכלל ניסו להגיד.

ממש בלי קשר, ביזבזתי את זמני עכשיו באתר Graphic-Exchange (מי שלא מכיר, זה בדיוק הזמן, לא סתם בלוג עם עיצוב טוב אלה דברים ממש מדהימים), ותחת קטגוריית המיתוג, הרבה מאד מהלוגואים באו עם סוג של פריים הסבר.

כמה מעולה !
אפשר להתווכח אם הלוגו מעוצב טוב או לא, אבל אין שום ויכוח על למה הלוגו מעוצב כמו שהוא מעוצב. וכלקוח, כשאני מבין את העיצוב, אני גם מרגיש חכם יותר, וגם הרבה יותר קל לי לקנות את הרעיון.

יום שבת, 24 באוקטובר 2009

רי-ברנדיג - מיתוג מחדש

בעקבות מטלה שקיבלתי בקורס לעשות עיצוב מחדש ללוגו מוכר ואהוב, יצא לי לחפור הרבה השבוע בנושא הפופולרי ה"רי-ברנגיד".
המקור הגדול ביותר לרי-ברנדינג באינטרנט הוא כמובן הבלוג Brand New (מבית היוצר של Undercinsideration שגם הוא שווה בדיקה). בבלוג מובאים לוגואים של חברות אשר שיפצו את הלוגו או מיתגו את עצמן מחדש, עם ביקורות (לעיתים נוקבות ומשעשעות) על הלוגו החדש.

מה שגיליתי השבוע שלא הכרתי, הוא שישנו בלוג עברי העוסק באותו נושא ומנתח לוגואים ישראלים.
סמליל - ברנדינג בעברית, הוא בלוג בעל אותו עיקרון והוא מביא תוכן לא רע בכלל. ריספקט לאורן פייט שמתחזק אותו.


בהמשך לאותו נושא, הגעתי למאמר מעניין (עברית, גינגי פרידמן), שטוען שהרבה משרדי העיצוב/מיתוג מוכרים מה שהם קוראים לו "מיתוג מחדש" במלא כסף, אבל בעצם מספקים רק עידכון ללוגו ולשפה העיצובית כשהם מפספסים את הקטע שהוא יצירת המותג: האסטרטגיה, יצירת הערכים והאישיות של המותג. הוא מביא דוגמאות למיתוג מחדש שכן עבד (החיפושית של פוסלקווגן, או נעלי פומה) ולכאלה שלא היו באמת מיתוג מחדש (בנק לאומי והפועלים).
שווה קריאה (זה גם לא כזה ארוך יא עצלנים).